מהיסודות לפנטהאוז
חוברת מברג
קומה 1 · שיעורים 4 עד 6
קיבלתם תשובה גרועה? לא סוגרים ולא מוותרים. כאן כל מה שעברנו בשיעורים 4 עד 6, ובאמצע עשרה משפטים שמתקנים תשובה: מעתיקים אחד, וכותבים אותו באותה שיחה.
בחלון שנפתח בוחרים "שמירה כ-PDF".
מה למדנו
שיעור 4
לדבר במקום להקליד
בשורה שבה כותבים לעוזר יש מיקרופון קטן. נוגעים בו, אומרים את הבקשה בעברית רגילה, והמילים נכתבות לבד. קוראים, מתקנים מילה אם הוא שמע לא נכון, ושולחים.
יש שני כפתורים שנראים דומים. המיקרופון הקטן רק כותב את מה שאמרתם, ואתם רואים את הטקסט לפני ששולחים. הכפתור השני פותח שיחה שבה הוא עונה בקול, ולזה נגיע בהמשך.
גם במקלדת של הטלפון יש מיקרופון, והוא עובד בכל אפליקציה. אותו הרגל, בכל מקום.
לא צריך לדעת להקליד. צריך לדעת לבקש.
שיעור 5
למה הוא טועה, ולמה זה נשמע בטוח
זוכרים? הוא מנחש את המילה הבאה. לכן הוא כותב מה שנשמע נכון, לא מה שנבדק, וגם תשובה שגויה יוצאת מסודרת ובטוחה.
הטון תמיד אותו טון, גם כשהוא צודק וגם כשלא. מספר סעיף, תאריך או מחיר יכולים להישמע מדויקים ולא להיות נכונים.
ומי שבנה את הכלי כותב את זה בעצמו: ליד המקום שבו כותבים יש שורה קטנה, שאומרת שהוא יכול לטעות ושכדאי לבדוק מידע חשוב.
ביטחון זה לא הוכחה. קוראים לפני שמשתמשים.
שיעור 6
לתקן במקום לוותר
תשובה ראשונה היא טיוטה, לא סוף. קיבלתם פסקה ארוכה ומליצית? כותבים באותה שיחה "קצר יותר, ובלי מילים גבוהות", והיא מתקצרת.
זה עובד כי בתוך אותה שיחה הוא זוכר מה ביקשתם ולמי. מספיק להגיד לו מה לא טוב. כשפותחים שיחה חדשה, הוא מתחיל מאפס.
אל תוותרו על התשובה. תתקנו אותה.
משפטי תיקון להעתקה
תשובה ראשונה היא טיוטה, לא סוף. בוחרים את המשפט שמתאים למה שלא אהבתם, מעתיקים, וכותבים אותו באותה שיחה, מתחת לתשובה. הוא כבר זוכר מה ביקשתם ולמי.
כשהתשובה ארוכה מדי
קצר יותר.
הוא כבר יודע מה ביקשתם ולמי, אז לא מסבירים שוב. אומרים רק מה לשנות.
כשזה נשמע כמו נאום
בלי מילים גבוהות.
הלקוח צריך לזהות אתכם בהודעה. מילים מליציות לא נשמעות כמו מישהו שעונה מהעסק.
כשזה רשמי מדי
כמו שמדברים, לא כמו מכתב.
הודעה בטלפון היא לא מכתב. המשפט הזה מוריד את הפתיחה והסיום החגיגיים, ומשאיר שיחה.
כשההודעה הולכת לכמה אנשים
בלשון רבים.
לזוג, למשפחה או לכמה לקוחות ביחד. ככה לא צריך לתקן כל פועל לבד.
כשכותבים ללקוחה
בלשון נקבה, זה ללקוחה.
אם לא אמרתם לו למי ההודעה, הוא עלול לכתוב בלשון זכר. חצי משפט, וכל הפעלים מתאימים.
כשזה יבש
יותר חם.
ללקוח קבוע, להתנצלות או לתודה. אם יצא מתחנף, כותבים באותה שיחה: "קצת פחות".
כשיש יותר מדי נימוסים
יותר ענייני.
להצעת מחיר, לספק, או להודעה שהעיקר בה הוא פרט אחד: מתי, כמה או איפה.
כשיש סמלים שלא ביקשתם
בלי אימוג'ים ובלי כוכביות.
לפעמים הוא מוסיף פרצופונים, או כוכביות סביב מילה כדי להדגיש אותה. כשמדביקים את ההודעה, הכוכביות עלולות להישאר כסימנים.
כשלא יודעים בדיוק מה רוצים
תן לי 3 גרסאות שונות.
קל יותר לבחור מאשר להסביר. בוחרים אחת וממשיכים באותה שיחה: "את השנייה, יותר קצרה".
כשגם אחרי כמה תיקונים זה לא זה
מה חסר לך כדי לכתוב את זה טוב יותר? תשאל אותי.
במקום לנחש עוד פעם, ביקשתם שישאל. עונים על השאלות שלו, והתשובה הבאה נשענת על מה שאמרתם.
איך מתקנים
באותה שיחה
לא סוגרים ולא פותחים שיחה חדשה. בשיחה חדשה הוא מתחיל מאפס, ואת כל מה שכבר אמרתם צריך להגיד שוב.
אפשר לחבר שניים
"קצר יותר, ובלי מילים גבוהות" עובד כמו שני תיקונים. מתחילים באחד או שניים, וקוראים מה יצא לפני שמוסיפים עוד.
לא חייבים את המילים המדויקות
"פחות רשמי" או "יותר קליל" עובדים באותה דרך. המשפטים כאן הם רק נקודת התחלה.
אחרי כל תיקון, קוראים שוב
קיצור יכול להעלים שעה, מחיר או שם. בודקים שכל הפרטים עוד שם, ושהם נכונים.
אפשר גם בקול
נוגעים במיקרופון הקטן ואומרים "קצר יותר". כמו בשיעור 4: קוראים מה נכתב, ושולחים.
לפני ששולחים
שיעור 5 במשפט אחד: ביטחון זה לא הוכחה. גם אחרי שתיקנתם, שלוש שאלות לפני כל שימוש בתשובה:
- מה שלחתי?
- בלי תעודת זהות, בלי פרטי חשבון בנק או כרטיס אשראי, ובלי שם מלא וטלפון של לקוח. כותבים "לקוחה" או "לקוח", ומוסיפים את הפרטים לבד.
- מה קיבלתי?
- קוראים הכול. מספר, שעה, מחיר ושם בודקים מול מה שאתם יודעים, כי הוא מנחש גם כשהוא נשמע בטוח.
- מי מחליט?
- אתם. הוא כותב טיוטה, ואתם מחליטים אם, מה ומתי שולחים.
שיעורי בית להערב
מבקשים ממנו הודעה אחת אמיתית לעסק, אפשר גם בקול. כשהתשובה מגיעה, קוראים אותה, ובוחרים משפט אחד מהחוברת שמתקן את מה שלא אהבתם. קוראים שוב, ורק אז משתמשים.
מה מחכה בשיעורים הבאים
ממשיכים מכאן
מהיסודות לפנטהאוז · חוברת מברג · bythinkwise.com/school/mabreg